דלקת מפרקים שגרונית – Rheumatoid Arthritis

דלקת מפרקים שגרונית הינה הפרעה כרונית דלקתית בעלת מאפיינים פרוגרסיביים אשר באה לידי ביטוי במפרקים שונים (גדולים וקטנים) בצורה סימטרית אשר יכולה להוביל להרס של רקמה תוך וחוץ פרקית וכן לפגיעות מערכתיות בשל דלקת מערכתית. חולים הסובלים מדלקת מפרקים שגרונית הינם בעלי סיכון מוגבר לסבול מפגיעה פונקציונלית תפקודית וכן ממחלות זיהומיות (דוגמת דלקת ריאות), לימפומה, סרטן, מחלות לבביות, מחלות ריאה, פגיעות בכלי דם, פגיעות עצביות, פגיעות בעיניים ועוד.

מהי דלקת מפרקים שגרונית מוקדמת? Early Rheumatoid Arthritis

דלקת מפרקים שגרונית מוקדמת מאופיינת אצל מטופלים אשר אינם עונים על הקריטריונים לאבחון דלקת מפרקים שגרונית. יש לדלקת מפרקים שגרונית מוקדמת מאפיינים של כאבי פרקים (ארטרלגיה arthralgia), תוצאות חיוביות של בדיקות דם אופייניות לדלקת מפרקים שגרונית (seropositive) וכן יש להם קרוב משפחה מדרגה ראשונה אשר סובל מדלקת מפרקים שגרונית. ייתכן גם שדלקת מפרקים שגרונית מוקדמת תהיה עם תוצאה שלילית (סרונגטיביים seronegative) לבדיקות דם האופייניות למחלה ומעל 50% ממטופלים אלו יעברו הפוגה (רמיסיה) תוך שנה;

מטופלים שהתסמינים יימשכו אצלם ייחשבו כסובלים מדלקת מפרקים שגרונית סרונגטיביים Seronegative Rheumatoid Arthritis.

כיצד מתחילה דלקת מפרקים שגרונית?

לרוב דלקת מפרקים שגרונית מתפרצת בעשור החמישי לחיים אולם המחלה יכולה להופיע גם בילדים ובמתבגרים. יותר מכך, הסיכוי לפתח דלקת מפרקים שגרונית עולה מעבר לגיל 60. נשים סובלות מדלקת מפרקים שגרונית פי 3 מגברים, אולם בגילאים המבוגרים הבדל זה פחות אופייני.

ב 2/3 מהמקרים דלקת מפרקים שגרונית מתחילה בצורה מעט ״חמקנית״ עם כאבי פרקים סימטריים המתווספים אט אט. הסימפטומים סביב המפרקים הם הדומיננטיים (כאב, נפיחות, נוקשות) ואליהם יכולים להתלוות מאפיינים מערכתיים כגון חולשה, עייפות ואף חום נמוך.  מפרקים מעורבים בדלקת מפרקים שגרונית הינם גדולים, בינוניים וקטנים כאחד. באם ישנם מאפיינים שונים כגון הופעה אקוטית של ארטריטיס, מעורבות מפרק בודד (מונוארטריטיס), ירידה במשקל, פריחה, מעורבות איברים אחרים (למשל מערכת עיכול, עיניים, מערכת עצבים) הרי יש לחשוב כי אין מדובר בדלקת מפרקים שגרונית מכיוון שהנ״ל פחות אופייני למחלה זאת ויש ולחפש אבחנה אחרת.

מהם גורמי הסיכון להתפתחות דלקת מפרקים שגרונית?

• גיל – הסיכוי לפתח דלקת מפרקים שגרונית עולה עם הגיל.
• מין – דלקת מפרקים שגרונית שכיחה פי 3 בנשים בהשוואה לגברים.
• גנטיקה – ישנם גנים מסוימים אשר מי שנושא אותם הינו בעל סיכוי גבוה יותר לפתח דלקת מפרקים שגרונית.
• עישון – מחקרים רבים הוכיחו כי עישון מגביר את הסיכון לחלות בדלקת מפרקים שגרונית.
• השמנת יתר – משקל מוגבר מהווה גורם סיכון לפתח דלקת מפרקים שגרונית ומחקרים קליניים אף הוכיחו כי היכולת להיטיב עימם עם טיפול תרופתי הינה פחותה.

מה כולל הבירור הרפואי לצורך אבחון דלקת מפרקים שגרונית?

בדיקות מעבדה שגרתיות יכולות לקדם את האבחנה ולאשרר המצאות דלקת, נוגדנים עצמוניים ואף לאפשר ולהעריך סיכון להרס רקמתי.

בדיקות דם – מדדים תגובתיים חדים acute phase reactant

CRP ו ESR הינם מדדים קלאסיים בבדיקות דם האופייניים בעת המצאות דלקת אולם הם גם יהיו מוגברים במחלות ראומטיות אחרות, ממאירות, הריון, אי ספיקה כרונית של הכליות, כבד או מחלת ריאות. מדדים אלו מוגברים רק ב 60% מהחולים בעת המצאות דלקת מפרקים שגרונית פעילה. לאור זאת מובן כי ערך בדיקות דם אלו הינו מוגבל. ישנן בדיקות מעבדה נוספות אשר יכולות להצביע על דלקת כרונית כגון אנמיה (רמה נמוכה של המוגלובין), טרומבוציטוזיס (ערכים מוגברים של טסיות), היפואלבומינמיה (ערכים נמוכים של חלבון אלבומין), היפרגאמאגלובולינמיה (ערכים מוגברים של נוגדנים) או ערכים מוגברים של פריטין (מאגרי ברזל), הפטוגלובין (חלבון המיוצר בכבד) או חלבון משלים (complement – חלבון הקשור למערכת החיסון).

בדיקות דם סרולוגיות

נוגדנים עצמוניים (auto antibodies) משמשים לעזר באבחון מחלות אוטואימוניות שונות.

• RF (Reumatoid Factor) הינו חלבון אשר לו קורלציה ישירה להמצאות דלקת מפרקים שגרונית אולם ניתן לזהות ערכים מוגברים שלו גם במחלות רבות ומגוונות ואף ב 15% מהאוכלוסייה הבוגרת. RF יכול לאשרר המצאות דלקת מפרקים שגרונית באם עולה חשד להמצאות. מחלה זאת ו/או לאפיין את חומרת המחלה.
• ACPA הינו חלבון נוסף אשר לו קשר ישיר להמצאות דלקת מפרקים שגרונית. הוא יופיע בשלבים המוקדמים של המחלה ואופייני למחלה אגרסיבית יותר.

כאשר הקריטריונים לאבחנה הרפואית אינם עולים בקנה אחד עם דלקת מפרקים שגרונית יש לחשוב על אבחנות רפואיות שונות כגון:

• בעיית מפרקים הקשורה למחלה ויראלית
• פולמיאלגיה ראומטיקה
• CPPD (Calcium Pyrophosphate Deposition Disease)
• אוסטאוארטריטיס
• זאבת (לופוס)
• סקלרודרמה
• ספונדילוארטריטיס
• ראומטיזם פלינדרומי
• פיברומיאלגיה

באם עולה החשד לדלקת מפרקים שגרונית כדאי שהמטופל ייבדק ע״י ראומטולוג בהקדם מכיוון שחשוב להפחית את משך הזמן שעובר מרגע שמופיעים הסימפטומים ועד להתחלת הטיפול.

מהו הטיפול הרפואי בדלקת מפרקים שגרונית?

ישנן שלוש ״זרועות״ בהם ינקוט הראומטולוג בעת המצאות דלקת מפרקים שגרונית:

1. נוגדי כאב
2. קורטיקוסטרואידים
3. תרופות משנות מהלך מחלה (Disease-Modifying AntiRheumatic Drugs – DMARDs)

מלבד הטיפול התרפותי על הרופא להסביר לגבי חשיבות פעילות גופנית, הפסקת עישון והתייחסות לגבי אורח חיים בריא בכלל. מחקרים קליניים רבים הוכיחו יעילות טיפולית באם היא נעשית יחסית מוקדם ויש לה חשיבות רבה לגבי היכולת להתמודד עם דלקת המפרקים ועם סיכויי ההחלמה (פרוגנוזה) והפחתת סיכויים לסיבוכים פוטנציאליים עתידיים.